בעולם המוזיקה והריקוד, מעט ז'אנרים שובים את הרוח כמו ריקוד סטפס. הסימפוניה הקצבית שנוצרת מהקשה של נעליים על הרצפה מוסיפה שכבה ייחודית של סאונד למנגינות שאנו אוהבים. לשירי סטפס יש יכולת מדהימה להפיח חיים בכל מפגש, ממפגשים מזדמנים ועד לחגיגות מפוארות. בואו נסתכל מקרוב על כמה מנגינות פנטסטיות שאימצו את צורת האמנות המדבקת הזו, ונתעמק בקסם של שירי סטפס.
שירי ריקוד סטפס: קליידוסקופ קצבי
"שירי טאפ דאנס" – מילים אלו לבדן מעלות חזיונות של עבודת רגליים מהירה ומסונכרנת וכלי ההקשה שאין לטעות בהם המלווה אותה. זה ז'אנר שבו מוזיקה וריקוד הופכים בלתי נפרדים, כל צעד הוא משיכת מכחול שמציירת תמונה נשמעת. לצורת אמנות קצבית זו יש דרך להתעלות מעל מחסומים, ולפנות לאנשים מכל הגילאים והרקעים. הנישואים של מוזיקה וריקוד בשירי סטפס הם באמת עדות לשפת הקצב האוניברסלית.
"Counting Stars" מאת OneRepublic: A Modern Tap Anthem
בנוף המוזיקה העכשווי, "Counting Stars" מאת OneRepublic עומד גבוה כהמנון של השראה וחלומות. אבל מעבר ליכולת הלירית שלו, השיר מקבל מימד חדש כשהוא מתורגם לסטפס. פעימות הסטקטו של נעלי הטפס מוצאות הרמוניה עם המנגינה האנרגטית של השיר, ויוצרות פיוז'ן סוחף הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה שמיעתית. כשהרקדנים מסנכרנים את תנועותיהם לקצב, הבמה מתעוררת לחיים עם רוח הטפח.
"Galang (Trio Riot Version)" מאת Vijay Iyer Trio: Syncopated Brilliance
"Galang (Trio Riot Version)" של Vijay Iyer Trio מציג בד מושלם לביטוי סטפס. המקצבים המורכבים של השיר מוגברים על ידי עבודת הרגליים המורכבת, וכתוצאה מכך הופעה מהפנטת שהיא חגיגה של מוזיקה לא פחות שהיא של ריקוד. נראה כי רגליהם של הרקדנים משוחחות עם הרכב הג'אז המורכב, שיחה המהדהדת את הקהל ומציגה את הסינרגיה האמיתית בין סטפס למוזיקליות.
אולי תרצה גם לעיין במדריך שלנו ל"תיאטרון ריקוד יפני" כאן.
"סגונדו" מאת Pink Martini: A Fusion of Cultures
"סגונדו" של פינק מרטיני מחדיר טעם עולמי לתחום ה שירי ריקוד הקש. עם השפעות ממסורות מוזיקליות שונות, השיר הזה מספק מגרש משחקים דינמי עבור רקדני סטפס לחקור דפוסים קצביים שונים. הברזים המהדהדים על הרצפה יוצרים דיאלוג עם הנגינה האקלקטית של השיר, ומציעים חגיגה בין-תרבותית המדגישה את היופי שבגיוון.
"Celloopa" מאת החבר'ה לפסנתר: ניצול ניואנסים קלאסיים
מוזיקה קלאסית אולי לא הדבר הראשון שעולה בראש כשחושבים על שירי סטפס, אבל "Celloopa" של The Piano Guys מאתגר את התפיסה הזו. המאשאפ הזה של J.S. "Viva la Vida" של באך וקולדפליי מוצא בן זוג בלתי צפוי בריקוד סטפס. כפות רגליהם הזריזות של הרקדנים מביאות אנרגיה גחמנית לקומפוזיציה הקלאסית, ומוסיפות רובד של שובבות לטונים הרציניים של הצ'לו. זו דוגמה מצוינת לאופן שבו ריקוד סטפס יכול לגשר בין ז'אנרים ותקופות.
"אמא של סטייסי" מאת ה-Postmodern Jukebox של סקוט בראדלי: נוסטלגיה עם טוויסט טאפ
לעתים קרובות נוסטלגיה מוצאת את דרכה ל שירי ריקוד הקש, והביצוע של "אמא של סטייסי" של הפוסט-מודרני Jukebox של סקוט בראדלי הוא עדות לכך. המנגינה המשובבת והמשובחת הזו מקבלת חיים חדשים כאשר היא מתורגמת לסטפס. קצב הברזים מוסיף אלמנט מלא חיים למנגינה התוססת ממילא, ויוצר ביצוע שעושה כבוד לעבר תוך אימוץ ההווה.
ייתכן שתרצה גם לעיין במדריך שלנו ל"ארגוני צדקה לריקוד" כאן.
שירי סטפ דאנס מציעים מסע שובה לב אל עולם הקצב והתנועה. מהמנוני פופ מודרניים ועד יצירות קלאסיות, השילוב של ריקוד סטפס ומוזיקה יוצר חוויה מהממת מבחינה ויזואלית וגם שמיעתית. בעודנו מקישים על המהות של השירים הללו, אנו עדים לשיחה ההרמונית בין ריקוד למנגינה, המזכירה לנו את הפיתוי הנצחי של טפח. אז, בפעם הבאה שתשמעו את המשפט "שירי סטפס", הרשו לעצמכם להיות מועברים לעולם שבו רגליים הופכות לכלי נגינה והקצב הופך לשפה משלו.