היפ הופ הוא סגנון ריקוד פופולרי המבוצע בתחרויות ריקוד וקליפים בכל רחבי העולם. זה התחיל ברחובות ניו יורק, ועבר במשך עשרות שנים לכלול סוגים חדשים של מהלכים וסגנונות.
מה זה ריקוד היפ הופ?
ריקוד היפ הופ הוא סגנון של ריקוד רחוב שהתפתח מתרבות ההיפ הופ ומוזיקת היפ הופ. הוא שואל אלמנטים ממספר סגנונות שונים כמו ריקוד אפריקאי, סטפס ובלט. ריקוד ההיפ הופ התחיל כריקוד בסגנון חופשי שבוצע ברחובות על ידי צוותי ריקוד, בעיקר לצלילי מוזיקת היפ הופ. כיום, ריקוד היפ עשוי לכלול כוריאוגרפיה, יחד עם נקודות שונות של אימפרוביזציה, במיוחד קרבות ריקוד או תחרויות בסגנון חופשי. כמה תנועות ריקוד היפ-הופ קלאסיות כוללות את ה-Running Man, The Devonian Dance, ו-Cabbage Patch, וטכניקות כוללות לרוב בידוד גוף ומהלכים ייחודיים אחרים, כגון קפיצה, נעילה וקפיצה.
היסטוריה קצרה של ריקוד ההיפ הופ:
היפ הופ הוא סגנון ריקוד שמקורו בחוף המזרחי בסוף שנות ה-70 בברונקס, ניו יורק. קבוצות של אנשים היו פרפורמרים שעוסקים בריקודים ברחובות, במועדונים ובאולמות המחתרת של ניו יורק. זה התפתח מקרוב עם אלמנטים אחרים של היפ הופ כמו DJing, כתיבת גרפיטי ו-MCing והשאיל אלמנטים ייחודיים מסגנונות ה-Fאנק של שנות ה-60. ריקוד ההיפ-הופ, המושרש בתרבות האורבנית, שואב השפעות מסגנונות שונים, כולל ריקוד לטיני, ומחדיר בו מיזוג של מקצבים וכשרון תוסס.
תוכניות טלוויזיה כמו Soul Train (1971) דחפו את הפאנק וההיפ-הופ למיינסטרים, והציגו את צוותי הריקוד בצורותיהם המוקדמות ביותר. האמן הג'מייקני DJ Kool Herc היה אחד מהתקליטנים הראשונים ששילבו ריקוד במיקסים שלו, ואפשרו לרקדני היפ הופ להיות יצירתיים. בסופו של דבר, רקדני החוף המערבי לקחו את היסודות של ריקוד ההיפ הופ בחוף המזרחי ויצרו מהלכים ייחודיים משלהם, כמו קפיצה ונעילה. ריקוד ההיפ הופ הפך לפופולרי עד כדי כך שתעשיית הריקוד פיתחה סגנון של סגנון ריקוד היפ הופ שנקרא "סגנון חדש" שיצר כוריאוגרפיה במקום אלתור כדי ללוות הופעות של אמנים מוזיקליים רבים בקליפים או על הבמה. שיעורי ריקוד היפ הופ מלמדים ריקוד היפ הופ "סגנון חדש".
ריקוד היפ ימשיך להיות מסחרי עד היום. ריקודי היפ חדשים מוצאים את דרכם גם לבטיחות משפטית פופולרית, כמו ה"כלבלב", ה"נדנוד" והדשדוש של קופידון.
4 מאפיינים של ריקוד היפ הופ:
ריקוד היפ הופ הוא סגנון מוכר עם מספר מאפיינים מגדירים, מוצרים:
1. אנרגיה גבוהה:
מוזיקת היפ הופ מספקת פעימה כבדה לתנועות מהירות הדורשות סיבולת וסיבולת גבוהה.
2. עבודת רגליים מורכבת:
ריקוד היפ הופ מדגיש את עבודת הרגליים, מושך מהלכים מיוחדים שנראים לרוב חסרי מאמץ. כוריאוגרפים לרוב יפרסו את גבולות השגרה שלהם, וימצאו דרכים חדשות וחדשניות ליצור תמונות עם גופם.
3. רבגוניות:
ניתן לבצע ריקוד היפ הופ עם חברים או לבד בסטודיו. הוא מכיל מגוון רחב של תנועות שיכולות להתאים לכל גיל או רמת ניסיון.
4. גישה:
ריקוד ההיפ הופ משקף את הגישה של המוזיקה שאליה הם רוקדים, שלעתים קרובות מלאה בביטחון עצמי, תעוזה וחוסר כבוד.
5 סגנונות ריקוד היפ הופ:
ריקוד היפ הופ מכיל מגוון אלמנטים השאולים מז'אנרים אחרים של ריקוד. ככזה, ישנם סגנונות שונים של ריקוד היפ הופ:
1. סטייל חופשי:
רקדני היפ גורמים לסגנון החופשי לאלתר את תנועותיהם, תוך שימוש במיומנויות ובטכניקות שלהם כדי ליצור זרימה מעט כוריאוגרפית. לפרילנסרים יש כבר רעיון לגבי תנועות מסוימות שעובדות היטב ביחד, מה שיכול לאפשר לתנועות לזרום באופן ספונטני.
2. התכווצויות:
צורת הריקוד ה אפריקאית האמריקאית הזו מונעת על ידי רגש ועוצמה טהורים. התכווצות אנרגטית מוגדרת על ידי תנועות חזקות כמו חבטה בחזה, המבטאות רגשות עזים בצורה לירית.
3. קפיצה:
סגנון ריקוד זה מאופיין בכיווץ מהיר של השרירים ליצירת אפקט רועד בגוף הרקדן. ניתן לקפוץ כמעט לכל חלק בגוף, מה שיכול ליצור אפקט סוריאליסטי ורובוטי.
4. נעילה:
בסגנון זה של ריקוד היפ הופ, הרקדן מזיז במהירות ובתדירות גבוהה את גופו ומקפיא אותו במקומו. זה דומה לקפיצה, אבל יש לך יותר זמן מאשר עם קופץ.
5. ברייקדאנס:
ברייקדאנס קשור קשר הדוק להיפ הופ, מכיוון שהוא נתפס בזמנו כסגנון ריקוד מובהק משלו. סגנון אקרובטי זה, הפופולרי בקרב נערים ב' ובנות ב', מסומן בעבודת רצפה מורכבת, שלעתים כרוכה בפיתול והתעוותות.
אולי תרצה לקרוא כאן על ריקוד סטפס.