"נמרוד עובד עם שחקנים ורקדנים, משתמש בהמון אימפרוביזציות ובטקסטים כאמצעים ליצירה... דברים שלא היו מוכרים לי בתור רקדנית. למדתי לעבוד עם שחקנים שנתנו לי המון השראה. אחרי שרקדתי אצל נמרוד הבנתי שהמסלול שלי הוא לא רק מחולי, כי אם, אפשר לומר, מחול תיאטרלי".
פיצול אישיות
העבודה 'קפה, מנורה וסיגריה' עלתה כבר במסגרת הרמת מסך שסיפק תמיכה תקציבית והפקתית לעבודה. בעבודה זו, שאגב – יכולה לקחת כל אחד למקום אחר לחלוטין, וזה היופי שבה – בחרה גרגוריו לחקור את הנושא של פיצול אישיות. היא מספרת: "עשיתי מחקר על סכיזופרניה ופיצול אישיות. בחנתי שחקנית שמגלמת המון דמויות. זה הדהים אותי. בין השאר למדתי שלכולנו יש סוג של פיצול אישיות. אנחנו דינאמיים, משתנים. בעבודה אני עוברת ממצב למצב, מדמות לדמות ע"י טריגרים שונים". את הטריגרים האלו מספק לה דיולה צ'קברי. ענת החלה את תהליך העבודה כסולו אולם היא הרגישה שחסרה לה דמות נוספת, ספק אמיתית ספק דמיונית, שתגרום לה להשתנות ולעבור ממצב למצב. דיולה מהווה לדבריה " מאהב/אבא מתעלל ועוד. הוא מופיע כדמויות שונות". הקטע מסתיים כשהוא נעלם והיא עומדת, שלווה ומעשנת סיגריה. "בעצם כל מה שהיא רוצה זה להדליק סיגריה" ענת צוחקת ומוסיפה "בסוף המופע יש השלמה עם הסיטואציה. רואים את כל הפיצולים ובסוף היא אדם שלם שכל הדמויות נמצאות בה. היא משלימה עם העובדה הזו. הסיגריה שהיא מדליקה זו היא עצמה".
לא ניתן להתעלם מהכיסא שמשנה תדיר את תפקידו וצורתו במהלך המופע. גם אותו, כמו את התפאורה כולה, עיצב אלון בירגר. "אני עובדת עם אלון כבר עשר שנים, בהפקות מסחריות ובפסטיבלים. הוא יוצר תלבושות וגופי תאורה ייחודיים. הוא גאון: כל פנטזיה שיש לך בראש הוא הופך למציאות. לרוב אני מחוברת אישית לאנשים שאני עובדת איתם. אלון יוצר עכשיו את תיאטרון האור שעליו הוא חולם".
להתעורר לתוך חלום
בעבודתה 'בהקיץ' ביקשה ענת גרגוריו לבחון את המקום של חלום בהקיץ, הגבול הדק בין מציאות לחלום. גם הפעם חקרה את הנושא לעומק הן בספרות והן על עצמה. "עשיתי ניסוי – ישנו שלושה באותו בית והתערבבו לנו החלומות. קטע הזוי. אני נכנסתי לחלום של חבר שישן לידי והוא הופיע אצלי. בנוסף עשיתי קצת מחקר על חלומות. גילתי שהיו שותים משקאות ואפילו קצת מסתממים בשביל למצוא פתרונות לחלומות. עניין אותי המקום הזה של בין מציאות לחלום, לפעמים אנחנו לא באמת יודעים איפה אנחנו. יש את הרגע הזה, שאנחנו מפנטזים. אני בוהה באוויר ולא באמת מסתכלת עם שום דבר ועל אף אחד . ממש להתעורר אל תוך חלום. ובכל חלום אתה פוגש מישהו אחר". גם כאן אלון בירגר עשה עבודה מעולה בעיצוב התפאורה. ענת: "רציתי לקחת מצב ריאליסטי ולמתוח אותו. אלון מתח אותו לגובה...".
מה אני חש?!
שלושת הקטעים מאופיינים בתשומת לב גדולה למוזיקה. אך בעבודתה החדשה 'Top secret' בשיתוף עם המוזיקאי חן מצגר אדר המוזיקה מייצרת את התנועה ולהפך. "היצירה נולדה ממפגש עם חן שאמר שהוא רוצה לעשות את המוזיקה להופעה החדשה שלי. רציתי הרבה זמן ליצור עם מוזיקאי, להביא את החיות של מוזיקה חיה. אולי אפילו ליצור אימפרוביזציה שהיא live... בעבודה הזו כל אחד גונב. אני ממנו והוא ממני", אומרת ענת גרגוריו וחן מוסיף: "ראיתי מישהי שלא ראיתי כמותה, שהגוף שלה מהמם. פשוט אנסתי אותה לפרויקט הזה! אמרתי לה - אני כותב לך את המוזיקה ליצירה הבאה. פתאום נהיה פרויקט. נכנסתי לסטודיו בשביל לכתוב, ממש לא כפרפורמר שותף. במקור אני זמר, אך מאז שנפגעו לי מיתרי הקול החלטתי רק להפיק ולא לעלות על הבמה. ואז הגיעה הזדמנות מפחידה ומרגשת. אמרתי לעצמי - אני לא פרפורמר. איך אני אראה על הבמה? מה יהיה...?".
חן מספר על החשש מהבמה ומספר על תהליך העבודה עם ענת גרגוריו: "ענת משתמשת הרבה מאד ב'מה אתה חש?'. לא הבנתי בהתחלה למה היא מתכוונת! מה אני חש?!?! אחר כך הבנתי שזה בית הספר הכי טוב שהיה לי ... בכדי לחוש הייתי צריך לדכא את השוטרים שיש לי בראש. השוטרים שישבו ואמרו 'זה לא מספיק טוב, אתה לא מספיק מוכשר, זה לא מתאים לך, יש טובים ממך...' ועוד ועוד. רק כשלמדתי להתעלם מהקולות האלה, רק כשעבדתי כל יום בסטודיו, התחלתי לחוש. וחשתי שיש לי הרבה מה להגיד בימתית. כל תנועה שלה סיפקה לי רגש שעבר למוזיקה. לקח לי המון זמן להבין מה זה אומר 'להפעיל' את ענת. ופתאום נוכחתי לדעת שכשאני עושה משהו חדש או שזה גורם לבן אדם לעוף – או שלא. לקח לנו המון זמן להכיר. כל יום להגיע לסטודיו. היום אני מכיר אותה ברמה של חברי ילדות. כל תנועה בגוף שלה. אנחנו יכולים לעלות היום על במה ורק לאלתר יחד. וחשוב לי להוסיף – בעיקר התברכתי בחברים חדשים. היצירה לא הייתה נולדת ללא החברות...".
העבודה של ענת גרגוריו לוקחת את הצופה להמון כיוונים, מחשבות ורגשות. קשה שלא לתהות איזה חלק מחייה האישים נמצאים ברגעים האלו על הבמה. היא עונה: "מה שעולה על הבמה הוא לא ענת וחיה האישיים... אני פועלת מתוך שאלות על זהות. אנשים מאד מעניינים אותי. אני יכולה לשבת ולצפות באנשים שעות. מה שאני הכי אוהבת זה להתנהג בתוך המחול. התנועה היא התנהגות יומיומית שמתגבשת והופכת לשפה תנועתית. אני לא יכולה להתכחש לזה שכל מה שעברתי בחיים משפיע – אבל היצירות אינן עוסקות בחיי האישיים".
העניין של ענת גרגוריו באנשים, בתופעות, בחיים בעצם, הופך להיות העניין של כל אחד מהצופים כשהיא מעלה שאלות, מחשבות וסודות בצורה כנה ויצירתית עד אין סוף על הבמה.
