מהנה ומיוחד לראות את הרקדנים, שמעטים מהם מגיעים מרקע של מחול מקצועי, מנתבים עצמם על הבמה בין שפתם הכול כך אינדיווידואלית לשפת המחול האוניברסאלית המדוברת כיום.
כך הכול התחיל
"המנהלת שלנו, רות אשל, שהייתה רקדנית בבת-שבע, החליטה לפני כ-15 שנה להקים קבוצה לרקדנים אתיופיים. בהתחלה היא עבדה באוניברסיטת חיפה והלהקה נקראה אסקסטה והיום אנחנו עובדים בשם להקת ביתא במתנ"ס נווה יוסף בחיפה," מספרת מזל דמוזה שרוקדת בלהקה בשנתיים האחרונות. חברתה ללהקה, חני דויד, מוסיפה: "העבודה עם רות נהדרת, ממש חוויה. היא מעבירה לנו גם שיעורים בטכניקות מחול עכשוויות ויחד אנחנו יוצרים דבר חדש."
להקת המחול ביתא (בית באמהרית) הוקמה ב-2005 על ידי ד"ר רות אשל* במטרה להוות מסגרת לרקדנים מצטיינים מבני העדה האתיופית. עם גל העלייה של מבצע "שלמה" (1991) התבקשה אשל על-ידי גילה טולדנו, בזמנו המנהלת של הספרייה הישראלית למחול, לערוך תיעוד ומחקר של מחול העדה האתיופית. מספרת רות אשל: "קיבלתי טלפון מגליה, היא פנתה אלי כי בין השנים 1987-1991 הייתי התחקירנית של הספרייה. המטרה הייתה לאסוף ארכיונים. נשאר תקציב קטן למחקר אתני. בדיוק באותה שנה היה מבצע 'שלמה', וידעתי שלא נעשה דבר על הנושא האתיופי. קניתי מצלמת וידיאו ב3000 לירות והתחלתי לצלם ולקרוא – לא ידעתי אז הרבה על תרבותם. תוך כדי סיור וצילום של למעלה מ-30 שעות בקרוונים, הבחנתי בכך שבעצם יש ריקוד אתיופי אחד שמקורו בשבט אמהרה. חשתי שיש פוטנציאל למשהו. ריקודי הכתפיים הקסימו אותי וחשבתי לצאת מפולקלור למחול אומנותי. כמה ניסיונות לא צלחו. הרקדנים לא הבינו אותי, חשבו שאני מקימה להקת בידור.
הרמתי ידיים. ואז ב-1995, אחרי שהרציתי נספר שנים במחלקה למחול באוניברסיטת חיפה, פתחתי קורס מעשי למחול. הגיעו כמה אתיופים מאד יצירתיים. מעניין היה שהבנות שפגשתי לפני כן לא הביעו יצירתיות. בדיעבד הבנתי שזה פועל יוצא של התרבות האתיופית שעודדה הפנמה בקרב נשים. בין הרקדנים היו שמואל בירו, כיום במאי סרטים, זנהאט חנני, שהיה מנהלה האומנותי של קבוצת המחול האתיופי, ואחרים. כך הכול התחיל. האוניברסיטה העניקה מלגות בכדי שהרקדנים יוכלו להגיע לחזרות. הייתי בטירוף חושים מרוב התרגשות. היה לי מזל רב וגיליתי חומרים תנועתיים מופלאים בתוך חומר גלם של ריקודי עם, וידעתי שאוכל לעבות אותם למחול עכשווי. לא ידעתי כמה קשה תהיה העבודה, לא ידעתי למה אני נכנסת, מבחינה ארגונית והתנהגותית. אי אפשר לתאר את הקשיים. אבל הייתי כל כך שרופה על העניין וכל כך רציתי ליצור משהו עכשווי מהפולקלור שבלעתי את הגלולה המרה. התרגשתי כל כך מול גילוי החומרים התנועתיים בחזרות, והדבר עודד אותי להתמודד עם הקשיים. שנה לאחר מכן הוזמנו לפריז לפסטיבל מוזיקה יהודית".
רות עובדת בהתנדבות כמנהלת האמנותית של הלהקה כבר 15 שנה ובזמן הקרוב בכוונתה להעביר את שרביט הניצוח לידיה של מיקה יערי. "מיקה, סגניתי, תקבל מידי את הלהקה. היה קשה למצוא מישהו שאזהה בו את הטירוף והנכונות לעמוד מול כל הקשיים. צריך להיות משוגע לעניין בכדי לשאת את זה. אני בוטחת ומאמינה בה, הן כמנהלת והן ככוריאוגרפית".
להקת ביתא
להקת ביתא היא הלהקה שממשיכה את דרכה של להקת "אסקסטה", אותה רות אשל ייסדה באוניברטת חיפה, ואשר פעלה בין השנים 1995 - 2005. הלהקה מתמקדת בשמירת תפילות ביתא-ישראל, בהעלאת ריקודי אסקסטה (באמהרית: שם הסוגה לריקודי כתפיים) של העדה, וכן ביצירת מחול אמנותי בן זמננו, בהשראת תרבות העדה.
הריקודים של להקת ביתא מלווים במוזיקה מקורית של מלחינים ישראלים ביניהם עודד זהבי, משה אפרתי, דגנית אליקים ואסתי קינן-עופרי. מפגש התרבויות בא לידי ביטוי גם בעיצוב התלבושות של נוגה וייס.
פולקלור או מחול עכשווי?
להקת ביתא מורכבת מקבוצה שמונה שמונה עד עשרה רקדנים בשנות העשרים לחייהם. רובם סטודנטים. הרקדנים הגיעו לארץ כילדים, חלקם במבצע "משה", לאחר שחצו ברגל את מדבר סודאן, וחלקם הגיעו מאדיס אבבה במבצע "שלמה". לראשונה בלהקה רקדנית ילידת הארץ – אסתר מהרט. מיקה יערי, העוזרת של אשל ויד ימינה, היא יושבת ראש עמותת "טספה" שמטרתה לקדם את התרבות בקרב העדה האתיופית.
כדי להבין את התכנים שלהקת ביתא מעלה על הבמה יש להבחין בין שני סוגים של להקות אתניות: להקות המבקשות לשמר את המסורת ולהקות שמתייחסות אל המסורת וחשות חובה כלפיה, אבל יוצאות ממנה לדרך חדשה של יצירת מחול עכשווי. להקת ביתא נמנית על הסוג השני ומעידים על כך דבריה של רות אשל: "מלכתחילה נשאלה השאלה עד כמה אפשר לפרק משפטי מחול אתני ולבנות אותם מחדש, כדי ליצור מילון תנועה שיהיה עשיר דיו כדי לתת מענה לדמיון של הכוריאוגרף... מתוך אין ספור צירופי תנועות הכתפיים של האסקסטה צצו באקראי משפטים שבלטו במקוריותם או בווירטואוזיות שלהם בהשוואה לאחרים. רציתי לדוג משפטים אלה, לנתחם ולגלף אותם, כדי שישמשו לבנים לבניית לקסיקון תנועה לריקודים החדשים". (מתוך מאמרה של ד"ר אשל "לדוג את האסקסטה - תהליכי יצירה לבניית מחול אתיופי עכשווי","מחול עכשיו", גיליון מס'15, ינואר 2009).
רפרטואר הלהקה מורכב בחלקו מריקוד מסורתי ובחלקו ממחול עכשווי. החלק המסורתי כולל תפילות ביתא ישראל בשפת הגעז, ריקודי כתפיים (אסקסטה) בליווי תופים וריקודי שבטים אתיופים (למוסיקה מוקלטת). הריקודים העכשוויים יונקים את השראתם ואת שפת התנועה שלהם ממחול העדה וריקודי לאומים אתיופים. על העבודה המשותפת עם רות ומיקה מספר רקדן הלהקה צביקה הזיקיאס: "אני, בשונה משאר הרקדנים, הגעתי ממחול מודרני. עניין אותי לנסות לשלב בין מקומות מודרניים לאקסטסטה. מבחינתי זו הזדמנות לגעת בדברים מאד שורשיים ולהשפיע. בתהליך העבודה עם רות ומיקה אנחנו מנסים למצוא את הבלאנס בניינו לביניהן. הייתי רוצה ליצור ולעבוד עם רקדנים אתיופיים בעצמי". לשאלתי, האם יש דבר כזה מחול אתיופי עכשווי ענתה מזל דמוזה: "אני חושבת ש'ביתא' היא התשובה הטובה ביותר".
ד"ר אשל מוסיפה: "בהתחלה הם חשבו שאני מתכוונת להעלות ריקוד אתיופי מסורתי, אך זה לא מה שעניין אותי. מי שהלכו איתי בסופו של דבר עבדו איתי על אימפרוביזציות שמתוכם נוצרו החומרים. חלק מהאוכלוסייה האתיופית אומרת בנחישות שיש לשמור את המחול כפי שהוא ואסור לגעת בו. אבל אני חושבת שמחול אמור להיות אמנות דינאמית, חיה ומשתנה. כיום, גדל מספר הצופים שמעריך את תפישת העולם שלנו. אין מילים לתאר את ההתלהבות שבה התקבלנו באתיופיה. באמת קל מאוד ליפול בפח, לקחת פולקלור להכניס קצת תנועות ממחול מודרני, ג'אז או בלט ולקרוא לזה מחול אתיופי עכשווי. זה הדבר הכי נורא בעיני. התוצאות שלנו טובות כי אנחנו שומרים על הדי-אן-איי של המחול האתיופי. אין תנועות מוכתבות ממקור אחר. מטרתי היא לעבות את הפולקלור האתיופי. אבל הייתי חייבת להרחיב את השפה ולכן דגתי אלמנטים תנועתיים וכיום ישנן ווריאציות שונות לאסקסטה, תנועות שלקוחות מריקודי שבטים אתיופים, ותנועה טבעית של הרקדנים שנובעת מתוכם."
ואכן, במופע נראה כי המקורות האתיופיים נשמרים בקפידה רבה, ולא נראה שהתנועות הנובעות משפת המחול האתיופית הוחלשו, וזהו מקור עוצמתה של הלהקה. עד כמה רקדני להקת ביתא נאמנים לעצמם ולמורשתם? אומרת רות אשל: "מבחינת התפיסה האומנותית- הם רוקדים ולא יודעים כמה הם רוקדים אותי, אבל כמובן רוקדים את עצמם. יש חיבור חזק ואמיתי, עולם הדמיון המטורף שלי מחובר לעולמם. המופע מאד מהוקצע כי אני לא מחפשת טכניקה מודרנית. הם מביאים נדוניה של איכות תנועה מיוחדת ואני מגיעה לאיכות באמצעות דימויים. הם הולכים איתי עד הסוף".
למה נותר לשאוף? רות אשל מדגישה שעדיין לא הגיעה למיצוי היכולת עם הלהקת, כי הייתה רוצה לראות את הלהקה מתפתחת ומגיעה ליכולת מקצועית טובה יותר: "הם צריכים להפנים שבשביל להיות מקצוען אתה צריך לשלוט בטכניקה אוניברסאלית, ואת זאת עדיין אין ללהקה. בחזרות שמתקיימות פעמיים בשבוע אי אפשר ליצור ממש טכניקה שכזו."
השנה הגיעו לישראל אדם מק'יני ודניאל בנקס מארה"ב כדי לעבוד עם להקת ביתא כחלק מיוזמה בינלאומית שלהם, שמטרתה חיזוק קבוצות אתניות ושמירת המסורת שלהן. הכוריאוגרף מק'יני היה רקדן בלהקתו של אלוין איילי ובנקס הוא מהבמאים הבולטים של מחול ללא גבולות. יחד עם הרקדנים מזל דמוזה, סנדקה מהרט ודניאל ברההנה יצרו קולאז' שמשלב מקורות אתיופיים עם מחול עכשווי. מזל דמוזה מספרת על תהליך היצירה המשותף: "הפרויקט משלב חומרים שלנו, חומרים שכל אחד הביא בהם את עצמו, יחד עם החומרים שלהם. הקטעים שנוצרו בפרויקט מושפעים מאד מהפולקלור האתיופי אך נוטים יותר לכיוון המחול העכשווי. העבודה איתם הייתה חוויה מרתקת. " תהליך היצירה במסגרת יוצא מתוך עולמם הפנימי של הרקדנים ומתבטא באמירה אישית חזקה.
ביתא והקהילה
רות אשל ייסדה את להקת ביתא בלב שכונת נווה יוסף שרבים מתושביה אתיופים. הקמת להקה איכותית בקרב קהילה המאופיינת במעמד סוציו-אקונומי נמוך, מעלה את ערך הקהילה בעיני עצמה ובעיני הקהילה הוותיקה ואמורה לסייע בקליטתה. הלהקה משרתת שלוש מטרות מרכזיות: שימור וטיפוח התרבות והמורשת של העדה והעלאת ערך הקהילה בעיני עצמה ובעיני הסובבים אותה, מתן מסגרת קבועה לצעירים מוכשרים המבקשים לבטא עצמם כרקדנים ועידוד המחול האתיופי בארץ. רקדני הלהקה משמשים מדריכים ויוצרים מבוקשים לקבוצת ילדים ונוער אתיופיים.
ולסיכום: רות אשל ולהקת ביתא מביאים לבימת המחול הישראלי מחול שונה ומהפנט שמבטא תרבות של עם מופלא ומשלב בתוכו אלמנטים מודרניים.
* ד"ר רות אשל היא מחברת הספר "לרקוד עם החלום – ראשית המחול האמנותי בארץ ישראל 1920-1964", עורכת הרבעון "מחול עכשיו – כתב עת למחול בישראל" ומבקרת מחול של עיתון "הארץ". בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת תל אביב בנושא תיאטרון-תנועה בישראל.
לביקור באתר להקת ביתא
