הבמה נקייה, מינימליסטית, מרוצפת בלבן ואפור ומוצבות על פניה כמה קוליסות שחורות. החלל פשוט ומרגיע, מזמין מופע שכזה, המאגד בתוכו חומרים שונים ומגוונים הן בפיזיות שלהם, והן בתחושה הרגשית שהם מעוררים. דקה-דאנס משמש כקרקע פוריה שעליה צומחים מחדש ביצועים לקטעים מגוונים מיצירותיו השונות של אוהד נהרין. הפעם, בחר נהרין להציג בדקה-דאנס, בין היתר, קטעים מ'אנפאזה', 'זאצ'הצ'ה', 'מבול', 'קיר', 'שלוש' ועוד. דקה-דאנס הוא מעין "אקסטרים פרומו" לבת שבע וההנאה מובטחת גם לשוחרי בת שבע שצפו בביצועים שלמים של יצירותיה וגם למי שאינו מכיר כלל את בת שבע.
בת שבע ונהרין
בלהקת בת-שבע 40 רקדנים בשתי להקות: הלהקה הבכירה ואנסמבל בת-שבע - הלהקה הצעירה שמורכבת מרקדנים צעים בני 18-24. הלהקה בינלאומית ובשורותיה רוקדים רקדנים מהארץ ומן העולם. בכל שנה בת שבע, על שתי להקותיה, מעלה כ-250 מופעים בשנה ברחבי הארץ והעולם. רקדני בת שבע, מרביתם בוגרי האנסמבל, לוקחים חלק פעיל בתהליכי היצירה והעבודה בסטודיו.
אוהד נהרין מונה למנהל האמנותי של להקת מחול בת-שבע ב-1990 ומכהן בתפקיד זה עד היום. נהרין יצר יותר מ- 20 עבודות לבת-שבע ולאנסמבל. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם ובשנת 1995 כתב הניו-יורק טיימס כי הוא "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם".
נהרין מתאפיין בשפה תנועתית זורמת, מתקשרת ואסתטית שמתבססת על טכניקת ה'גאגא' שהמציא. הוא משתמש במוזיקה מוכרת לצד מוזיקה זרה, במקצבים מקפיצים ומקצבים רגועים, מוזיקה שמנוגדת לתנועה ומוזיקה שמשלימה אותה. הקולאז' של יצירותיו, דקה-דאנס, מודבק היטב. על אף שחסרה התחושה של מופע שלם ואחיד, המעברים מקטע לקטע נקיים ומתוזמנים בדייקנות. הקטעים מבוצעים היטב על ידי רקדני הלהקה הצעירה, רקדנים מוכשרים מאוד, בעלי יכולת פיזית מעולה ונוכחות בימתית.
דקה דאנס
המופע נפתח בסולו – ספק סולו בנוי – ספק אלתור מוצלח, של אחת הרקדניות. קטעי האוניסונו מרשימים וחזקים. תמיד מרגש לצפות שוב בקטע 'אחד מי יודע', מתוך המופע 'אנאפאזה' - אולי המפורסם ביותר של נהרין.
כמה מהדואטים שהועלו במופע דקה-דאנס שבו צפיתי אכזבו במקצת. ייתכן שהאכזבה נובעת מכך שבמחול שבו ההבעה הרגשית משמעותית יותר מהיכולת הפיזית, נדרשת מהמבצעים בגרות ותקשורת בימתית עמוקה ומשכנעת, וכזו לא הייתה לכל חברי האנסמבל. ואולם, הקטעים המבריקים, ולדוגמה, הקטע הלקוח מהיצירה המחשמלת 'קיר' מאפילים על אותם רגעים.
דקה-דאנס מוביל את הצופה למסע אינטימי דרך יצירותיו של נהרין. הנוף משתנה תדיר: רכבת ההרים של נהרין לוקחת אותנו מהטבע פתוח אל רגעים אינטימיים שמתרחשים בחדרי חדרים. נהרין רואה בקהל חלק פעיל מהמופע, והדבר בא לידי ביטוי באחד מהקטעים הבולטים בדקה – דאנס, הלקוח מאנאפאזה. מעניין לצפות בתהליך שעובר על הצופה כשאור הזרקורים מופנה אליו ומעניין אפילו יותר להתנסות בכך בעצמך, אם זכית לעלות לבמה יחד עם הרקדנים.
חשוב לציין את עבודתם הטובה של התפאורנית רקפת לוי והתאורה של במבי ונהרין. כבר ברגע הראשון ניתן להבחין במגע הקסם של לוי: תלבושות בצבעים חלקים, מתוחכמים בעיצובם הפשוט. התאורה מדויקת ומינימליסטית ובכך תורמת לביצוע הרקדנים ואינה מסיחה את הדעת מהעיקר.
דקה-דאנס מומלץ כאמור לאוהבי ומכירי המחול של בת שבע ונהרין, ולכל מי שלא התנסה עדיין בחוויה. הזמן ממש טס כשהגוף כולו מתמכר לקצב ולתנועת הרקדנים על הבמה.
