הריקוד הראשון ב"רה" נוצר בעקבות מסעותיו של שן וויי לטיבט. כבר בכניסה לאולם שרובר, ישבו הרקדנים על רצפת הבמה והשלימו מנדלה יפיפייה (גלגל חיים מיסטי) בצבעים של כחול ולבן.
המוזיקה הפותחת נוגנה בחצוצרה טיבטית ובכלי הקשה טיבטים. הרקדנים רקדו על המנדלה, שאט אט התפזרה, נותרה על בגדיהם והפכה את אחד עם הרוקדים עליה. ברקע הוקרנו שמי טיבט, שהזכירו לי את החוויה שעברתי שם, ואת התחושה כי מעולם לא הייתי קרובה לשמיים כמו אז. התנועה שאבה את ההשראה מהקושי בנשימה בגג העולם והתנועות היו לאות, שואפות אל הקרקע, כשכוח הכובד משפיע עליהן. התנועה הזורמת והארוכה חיפשה גם שיווי משקל והשלימה את עצמה עם תנוחות יוגה ותנועות טאי צ'י שחזרו על עצמן באופן מדיטטיבי. הקצב האיטי איפשר להתענג על התנועות כשלעצמן.
בשלב מסוים הריקוד התבצע ללא כל ליווי מוזיקלי, רק טפיפת רגלי הרקדנים על המנדלה. לאחר מכן ישבו ארבעה מהרקדנים על ארבע קצוות המנדלה בישיבת מדיטציה, מוארים תרתי משמע.
המוזיקה התחלפה בשירתה המרגשת של הנזירה הטיבטית אנני צ'ו יינג ששרה מזמורים, בשעה שעננים ברקע המוקרן הראו כי לילה ירד על גג העולם.
בריקוד השני הביא שן וויי את חוויותיו מטיול באזור עצום של מקדשים עתיקים ליד פנום פן, ביניהם אנקור וואט. הריקוד נפתח בהקרנת שקופית של אנקור וואט כשמעליו נחה ציפור. לאחר מכן הוקרנה שקופית של שרשרת פסלים מתוך המקדשים. התנועה דמתה לשקופית ברקע- פסל ליד פסל ותנועה נובעת מתנועה, כמו הכפלה של אותו הדבר. הפאוזות התנועתיות דמו גם הן לשקופית, כמו חיים שעצרו מלכת. השקופית האחרונה שהוקרנה הייתה של עץ עבות עתיק ומסועף שורשים. ואכן, בשיטוטיי בין המקדשים, כאשר אני טיילתי באותו אזור, לעיתים לא ברור היכן מסתיים העץ ואיפה מתחיל המקדש. העצים והמקדשים כה צמודים וצפופים עד שנדמה שאין להפריד ביניהם. קבוצות של רקדנים לבושים בצבעי חום אדמה נראו כמו הסתעפויות הגזע שברקע.
המוזיקה הוקלטה באזור עצמו - מוזיקת יער עבות, קולותיהם של ציקדות, ציפורים וצרצרים בשילוב נגינתה של להקת מוזיקאים נכים שנפגעו בידי פעילי החמר רוז'.
התנועה מהירה, שבורה וחותכת. לעיתים נראתה ארכיטקטונית, כמו יוצרת מבנה של מקדש.
הריקוד השלישי נובע ממסעותיו של שן וויי בדרך המשי ושילב מזרח ומערב, מסורת עתיקת יומין עם מודרנה, תנועות דינאמיות עם תנועת הליכה מונוטונית או ריקוד קונטאקט איטי. השפה התנועתית התנודדה בין תנועה לפאוזה, בין מבנים שחזרו על עצמם בכמה מוקדים על הבמה לבין תנועה מופשטת עם התרחשויות רבות שלא ניתן להכיל את כולם בבת אחת. בחלקים מסוימים אפשר היה לראות את השפעת הקרקס הסיני על התנועה ועל המוזיקה ואפילו את השפעתה של הרכבת הטרנס סיבירית שעוברת לאורך דרך המשי.
את המוזיקה יצרו דיוויד לאנג והכנר טוד ריינולדס עם הקלטות של שן וויי בהשראת דרך המשי.
לסיכום, "רה" של שן וויי הוא מופע מדויק ומרהיב, מלא בקסם והשראה. זהו מופע המעורר השתאות על עיבוד יצירתי ייחודי לכלי ויזואלי של חווית מסע שלם של האמן.
