שמתחלף בלילה, בכי של תינוק, מוזיקה רחוקה או תזוזה בקהל. מכורח הנסיבות אין מדובר בעבודה שפונה לקהל פרונטלי אלא ביצירה רב-כיוונית.
מרב יודילוביץ, (Ynet, 14.07.04)
רעש לבן (2008)
מטילה ספק בדרך שבה אנו חיים וחושבים... אור כחול בוקע מן המוניטורים שעל הבמה ובתאורה. היצירה עוסקת בהתנגשות בין הרעש של הסביבה ושקיים בתוכנו, אל מול התלות שלנו באדמה והשאיפה לחיפוש אחר השלווה והשקט. "רעש לבן" - שקט עסוק- תחושת עומס במקום שמחפש שלווה. נראה שנקודת התורפה של העבודה, שיש בה רגעים יפים למדי, היא בדיוק במקום שאותו היא מנסה לבחון ולהציע כאלטרנטיבה - אל מול העומס שמאפיין את חיינו באה השאיפה לפשטות, הרצון "להתחבר לאנרגיית החיים הקושרת אותנו לאדמה". התוצאה משעשעת ומחוכמת, ומבהירה היטב את הרעיון של השתלטות המדיה על חיינו.
שלי קלינג (07/04/2008 גלובס)
מאנא (2009)
הבית כסילואט לבן מהווה קו גבול התוחם בין החוץ לפנים, ומנסה למצוא מחדש את האינדוידואל בתוך המסגרת. "מחול שחוקר את המשמעות המצטברת מתוך מחוות. איך צעד ועוד צעד יכולים לשנות אדם. החלק האחרון צובר תנופה לתוך המוזיקה היפה של רן בגנו, והביצוע גם עכשיו נהדר ומדויק".
רונה קופרבוים (ידיעות אחרונות)
"ורטהיים עיבדה את הסצינות היטב ובנתה בתוך המכלול לא מעט יחידות קטנות נאות במיוחד כמו דואט הגברים הפותח, או הקוורטט המצוין, את החריגות המסקרנת של רינה ורטהיים, כמו גם מעמדים קבוצתיים שלא פוחדים מאוניסון פה ושם, שנינוחים גם בקומפוזיציות בהירות של שורה וסדר, כמו גם בקטעים גדושי אנרגיה ועצמה. לרקדנים החזקים נוכחות אינדיבידואלית, אם כי הם מדברים באופן מיומן ביותר בשפה אחת, מגוונת ביותר. יש ביצירה זרימה נהדרת, יכולות טובות ואנרגיות מיוחדות".
(אורה ברפמן (ריקודיבור, 24.9.09
"לידת הפניקס", ימים ג', ד', 25-26.05.2010
20:30
תיאטרון ירושלים
"רעש לבן", יום ו', 28.05.2010
15:00
תיאטרון ירושלים
"מאנא", יום ש', 29.05.2010
21:00
תיאטרון ירושלים
