כף על כל קטע וקטע במהלך הערב כולו. למי שאינו רגיל לראות מחול מודרני זהו מופע מצוין, רך, עם רקדנים טובים, מופע שנעים לצפות בו. לאנשים שמכירים יצירות אחרות של טיילור ומחפשים מקור להשראה ולחידוש, אין חדש תחת השמש. ריקודיו, כמו תמיד, שופעי יופי, אסתטיקה, הומור ורכות.
שינויים, צילום: טום קראווגליה
שינויים
הריקוד הראשון, "שינויים", נוצר לצלילי המוזיקה של "האבות והאמהות" והיה נראה כמו מסיבה גדולה של שנות השישים, עם תלבושות, חיזור וליברליות. הקהל הבוגר יותר נמס בכיסאו למשמע השירים של "האבות והאמהות" שהזכירו להם את תקופת שנות השישים, אך לא היה שום דבר מרגש בריקוד עצמו.
שינויים, צילום: פול גוד
קדרת פיאצולה
הריקוד השני, "פיאצולה קלדרה", למוזיקה של אסטור פיאצולה הארגנטינאי, היה מעניין יותר, בכך ששילב טנגו ארגנטינאי עם שפה מודרנית. טיילור הביא לנו קדרת צלילים (קלדרה בספרדית היא קדרה) נהדרת של פיאצולה המשלבים טנגו עממי עם ג'ז מודרני ועם מוזיקה קלאסית. הריקוד התאפיין בפיתוי ורומנטיקה ששאובים מהטנגו, המנורות התלויות נראו כמו כוכבים בשמיים להשלמת האווירה והשינויים המבניים היו בעיקר סביב דיאלוגים בין נשים וגברים.
אש פרומתיאוס
הריקוד השלישי והאחרון של להקתו של פול טיילור, היפה ביותר לטעמי, "אש פרומתיאוס", למוזיקה של באך. הריקוד היה דרמטי מאד ועסק בעיקר בהרמוניה, סימטריה ופירוק לצד הרכבה של מבנים משתנים. הסימטריה הפכה לעיתים קרובות לאלמנט אמורפי, מה שיצר מחול מופשט. חלק מהמבנים הזכירו לי מבנים מהיצירה "כלולות" של ברוניסלבה ניג'ינסקה, כאשר הסימטריה היא רק לכאורה, כי תמיד לבסוף אלמנט קטן יפר אותה. בריקוד ניכר השפעתה של מורתו של פול טיילור, מרתה גרהאם, על השפה התנועתית, כאשר עבודת הגו, כמו קונטרקשן ורליס למיניהם באו לידי ביטוי במנחים השונים. הניקיון התנועתי התבטא גם בבגדי גוף שחורים שעליהם פסי זהב שנראו כמו אש. הרמת הידיים כלפי מעלה בחלק מהריקוד ביטאו לטעמי את החזקת לפיד האש על ידי פרומיתיאוס והבאתו לבני האדם. הנפילות אל הרצפה שיקפו את מר גורלו של פרומיתיאוס, על פי המיתולוגיה, לאחר שזאוס אסר אותו בשלשלאות והנשר אכל מדי לילה את כבדו.
אש פרומתיאוס, צילום: לואיס גרינפילד
לסיכום, מעניין לראות, איך בבגרותו של אדם, גם הבועט והנושך, ניתן לראות חזרה אל המיינסטרים כאשר השפה מדברת אל הרוב שהגיב בתשואות למופע של פול טיילור.
הצג קטעי וידאו