הבחירה לקיים מופע מוזיקה ומחול במנזר השתקנים בלטרון בשבת בצהריים, היא בחירה מבטיחה. אמנם ניתן היה לבחור חלל מוצלח מזה למופע, אך ההבטחה התגשמה.
טניה וינוקור היא בחורה רבת כישרונות. מאין אתחיל? מהיותה כנרית מוכשרת? או אולי אומר שהיא אחת מרקדניות הפלמנקו הבודדות שנהניתי להביט בהן מבלי להיבהל ממבטי הכעס הדרמטיים שכה מזוהים עם הרקדניות האחרות? נוסף על אלה, היא גם מלחינה, ומנהלת את להקת פלמנקו פיוג'ן.
הלהקה ניגנה בכישרון לא מבוטל יצירות מקוריות לצד קטעים מוזיקליים עממיים ומסורתיים עטופים בעיבודים עכשוויים. הצלילים והתנועות מציירים תמונות (שמו של המופע) מספרד ומסביבתה וכך נרקמת היצירה באופן אינטימי ואסתטי ביותר, כאשר הצופה חש כאילו ספרד רצה לנגד עיניו על נופיה, צליליה וקסמה.
ניכר בטניה ויונוקור, הן בנגינתה והן במחול שלה, שהיא מגיעה מרקע קלאסי, והיא נעה בעידון ובחן בין זה לזה.
כיוון שהריקוד והמוזיקה פועמים בה בו זמנית, מעניין היה לראות אותה רוקדת בכיסאה בזמן הנגינה ומנגנת במוזיקליות רבה בעקביה בעת ריקודה.
במופע זה, בניגוד לקודמו, סינקו, בחרה וינוקור לשים בקדמת הבמה את המוזיקה, כאשר המחול מלווה ומשלים את התמונה. אני באופן אישי מעדיפה את הפורמט הקודם, בו הדגש הוא על המחול, רק משום שכה נהניתי להביט בתנועותיה הארוכות, ולאורך המופע חיכיתי כל הזמן לריקוד הבא.
איתה על הבמה, יושבים בגורן - ורדית לוסקי הזמרת המצוינת, אליאב אובל בגיטרה פלמנקו שהפליא לנגן, סלויק שולמן בגיטרה חשמלית שניגן ביציבות ובכישרון כמו גם ניסן ראובן המוכשר על הקחון וכלי ההקשה.
הקהל הגיב בחום ובאהבה ועמד על רגליו בסוף המופע, מבקש הדרן. הלהקה עלתה שוב לבמה ושימחה את כולם עם שרשרת שירים מתוך הסרט "ונגו", כי איך אפשר לסיים, בלי שיר הצוענים??
