דו-שיח זה יוצר תמונה מרתקת המשלבת בתוכה מוסיקה, תנועה וצבע. תדמור מאוד טכני ומבריק בתנועותיו, כאשר גופו מצייר באמצעותן קווים ישרים בשחור ולבן. סוטחי צכעוני ומשוחרר מאוד. הצבעים ניתזים על הבד ועל הרקדן, וסוטחי מנסה לצבוע את תדמור במה שהוא מעבר לטכניקה. הרקדן (תדמור) מתפתה לצבע, שהוא עולם הבמה והיצירה, ומפתח את תנועותיו עד שהוא יוצא מתוך המופנמות הטכנית שלו, ומגיע להגזמה ולקיצוניות בכיוון השני: עולם של זוהר מרוקן מתוכן, שבו פולחן האישיות הוא גולת הכותרת. קיצוניות זו מובילה אותו להרס עצמי, בדידות מוחלטת וכאב רב. בסופו של דבר הוא נתלה על היצירה המונפת אל על למרומי הבמה, כאשר תדמור תלוי עליה, בדומה לסיומו של הרומן "היצירה" של אמיל זולא.
במהלך הערב משולבת היצירה החזקה והמטלטלת "בהקיץ" של ענת גריגוריו, שעלתה לראשונה ב"הרמת מסך" האחרונה. "בהקיץ" מציגה מערכת יחסים כוחנית וארוטית בין שלושה אנשים (עידו תדמור, יוני סוטחי, וגרגוריו עצמה). ספק אם השילוב של "בהקיץ" במופע "פודרה" מוצדק.
