איתו, והקהל מגלה כי הבמה מכוסה בבד מתנופף המעניק אשליה של ים שחור וסוער. הבד נאסף על ידי הרקדן ומתחתיו מתגלה גולם עטוף בשכבות נייר ממנו יפרצו לאחר מאבקים רגליה של רקדנית נוספת.
בגן השחור
חייל אדום – משיב
חייל כחול – נופל
חייל צהוב – צועק
(אפשר להתרגל)
הדימוי של מאבק על החיים, בא לידי ביטוי פעמים רבות במהלך היצירה אינפראדום - מקטעי מאבק של קבוצת רקדנים באוניסונו בעודם מכים באוויר ומכים בגופם בעוצמה ועד מאבק פיזי רווי אלימות בין רקדן לרקדנית. הרקדנים ביצירה מפגינים יכולת טכנית מרשימה ביותר. רמי באר מוציא מרקדני להקת המחול הקיבוצית את הכול ומציג זאת על הבמה. התנועות ארוכות מאוד, האיברים נמתחים עד קצה גבול היכולת וזאת ללא כל מאמץ נראה לעין.
בגן השחור
חייל אדום – עונה
חייל כחול – שותק
חייל צהוב – בוכה
(ממש בתוך הדרק)
ביצירתו החדשה של רמי באר מספר פרקים, כשכל אחד מהם מוצג באור אחר, ומכיל מרכיבים שונים. להקת המחול הקיבוצית הופכת את עורה בכל פרק – התלבושות משמשות כמדים משתנים – מאדום, לכחול ולצהוב. בין הפרקים השונים חולף על פני הבמה מעין יצור פראי - רקדנית שחובשת פיאה ענקית שמגיעה עד רגליה והצועדת לאיטה, בהוד מלכותי, על ארבע, מקצה אחד של הבמה לקצהו האחר.
רמי באר משחק במרכיבים רבים על הבמה, ויוצר לעיתים עומס ויזואלי רב. על הבמה מוצגים קטע סולו, דואט ולהקת רקדנים באוניסונו. עיני הצופים מרצדות בין שלושת הקטעים ומנסות להכיל את כל הויזואלי שבחלל. בקטע מעניין נוסף זוג רקדניות בלבן רוקדות בקדמת הבמה כאשר קבוצת הרקדנים מופיעה בקטע אחיד מאחוריהם. כל אחד משני הקטעים הללו היה יכול להיות מוצג בנפרד ולתפוס את החלל כולו, אלא שבאר "מלביש" את שני הקטעים ביחד וחושף את הניגוד ביניהם. המוזיקה ברקע נשמעת כשתי יצירות שונות שהולבשו אחת על השנייה ב"אוברלאפ". פס הקול שמלווה את המופע מורכב גם הוא מניגודים חזקים - יצירות קלאסיות של באך לצד מוזיקה אלקטרונית אלימה ומהירה של "ניין אינצ' ניילס".
בגן השחור
חייל אדום – בוהה
חייל כחול - שוכב
חייל צהוב – הוזה
(מרגיש ת'כאב?)
גם לתפאורה ולבמה חלק חי ומהותי במופע. באר משתמש במרכיבי תפאורה רבים והבמה קמה לתחייה ומשנה את פניה כמה וכמה פעמים במהלך המופע. מבד שמתנופף ומכסה את הבמה, דרך ריבועים בצבעים שונים שעליהם רוקדים הרקדנים והופכים לחלק מהתפאורה וכלה לפרישת במה חדשה בצבע אדום עז על ידי הרקדנים.
התאורה חושפת את הבמה בדרכים שונות ומעניקה לה נופך אחר, תחושה של צילום באינפראדום בו נחשפים צדדים אחרים של היצירה, יצורים שונים ופרשנויות שונות. האפקט שנוצר מאפשר כאילו לראות את היצירה עצמה ב"אינפראדום", בסקאלת צבעים שלרוב נסתרת מהעין.
בגן השחור... חייל תוהה
חייל תועה
חייל טועה
בפרק האחרון ביצירה עוברים נציגים מכל הקטעים הקודמים כמעין חלום ומזכירים לצופה ברפרוף את שעבר בשעה האחרונה – זוג הרקדניות בלבן, להקת הרקדנים, ויצור הפרא עולים שוב על הבמה. היצירה מסתיימת במרומז כשם ששירו של באר מסתיים. החייל/רקדן חוזר למקומו בתחילת היצירה, מתיישב בקדמת הבמה, כשעל גופו הוא עוטה את תחתוניו בלבד, תוהה/תועה/טועה על כל מה שהוצג על הבמה או עבר בראשו.
