פלינג - אש קרה במופע המחול של מריה קונג

התנועות של הדמויות נבנו אט-אט, כמנטרה. תנועות קטועות, לא רצוניות השתלבו במאמץ לשמור על שיווי משקל והם נראו כמריונטות עתידניות. הדמויות נעו על פני אדמה כאשר, על פי רוב, לא נגעו זו בזו ושמרו על מרחק, נאבקים בכמיהה לקרבה ואינטימיות. התנועות נבחרו בקפידה ושפת התנועה שהתפתחה דרשה מהרקדנים רמת קשב גבוהה. בין כשרקדו ביחד או לחוד, החלל התמלא במתח לוחמני, אהבה וכאב.
הרקדנים נראו כהולוגרמות מרצדות בחלל והיה קשה שלא להישאב לעולם הבידיוני שנוצר. היכולת הגבוהה של הרקדנים איפשרה הצצה לעידן חדש. על אף הקור והריחוק ניתן היה לחוש במשהו מוכר, עכשווי, פוסטמודרניסטי.  ניתן היה להבחין שבחזון היצירה נמצאים המחשב והתקשורת המרוחקת של ימינו. 
רציתי שהיצירה תמשיך ללא סוף. מוסיקת הטראנס והתנועה המהפנטת של הרקדנים היו ממכרות. יצירה שמשאירה טעם של עוד. מסקרן מה יוליד בהמשך שיתוף פעולה של ארבעת יוצרים אלו, להקת מריה קונג.