מעוטרות בתכשיטים ,פרחים, צמות. יפות וחזקות בתלבושות המקוריות והמיוחדות שלהן. התלבושת מורכבת משני חלקים מזכירה את התלבושת המסורתית של ריקודי בטן, אך שונה. היא עשויה מחומרים שונים, כבדים יותר, פחות אוורירית. המראה פראי, שבטי ואדמתי.
עם שבט רקדניות ריקודי בטן שמקבל את פני הקהל על הבמה, מקבל את פניו גם המוזיקאי איליה מגנס, יחף, חליל צד בידו. איליה מגנס הוא מוזיקאי רב תחומי, מנגן על כלי הקשה, פסנתר פרסי,חליל צד ומבצע עיבוד מוזיקלי חי באמצעות מחשב.
המופע מתחיל. האנרגיה צומחת בהדרגה – מהרקדניות לקהל ובחזרה. הקצב גובר ואנו יוצאים למסע מרובה סגנונות והשפעות. זהו לקט ריקודים שבו הכוריאוגרפית סיגל זיו ושתי הרקדניות, לירון בן יעקב ויעל מבור, רוקדות זו כלפי זו, משתפות זו את זו בדבר מה. הקשר ביניהן מתבהר אט-אט, הן מתואמות אנרגטית ותנועתית וקצב הריקוד מתפתח אט אט, יוצר תקשורת עם הצופים. הריקודים מורכבים משפה שמשלבת ריקודי בטן באלמנטים הודיים ומודרניים. הקומפוזיציה על הבמה מעניינת , ועל אף היותן שלוש רקדניות, נוצרת תחושה של איזון סימטרי נעים לעין.
לאחר מחזור הריקודים הפותח מבצע איליה מגנס קטע מוזיקה בחליל צד סיני, ובכך ניתן אות לחלקו השני של הערב - חלקו השני של המופע- טרייבל באלי דאנס בפרשנות אישית. הטרייבל באלי דאנס הינו סגנון מחול אשר התפתח במחצית המאה האחרונה בארה"ב והתפשט בעשור האחרון לעולם כולו. סגנון הטרייבל דאנס המקורי מושתת בבסיסו על טכניקת ריקודי בטן מסורתית בשילוב עם תנועות הלקוחות מסגנונות מחול אתניים נוספים כגון: פלמנקו, מחול הודי ומחול סופי. בחלק השני הביאו הרקדניות קטעי סולו בסגנונות שונים של הטרייבל: לירון בן יעקוב – טרייבל הודי, יעל מבור- טרייבל יפני, סיגל זיו- טרייבל אירי. הריקודים שהיו כה שונים זה מזה, חשפו כל רקדנית באור ייחודי ואישי.
את ריקודי הסולו הקדימה אימפרוביזציה קבוצתית לצלילי המוזיקה של איליה מגנס. התקשורת בין הרקדניות והמוזיקה נראית ונשמעת כקסם - תיאום מושלם שיוצר אשליה כאילו המוזיקה בוקעת מגופן.
את האימפרוביזציה חתמה סיגל זיו בריקוד קצבי. היא מהפנטת את הקהל בטכניקה ובנוכחות הבמה האדירה שלה. תנועותיה חדות כמו חיית טרף, היא נעה בזרימה אינסופית ובכל פעם שהתנועה נעצרת הקהל מופתע מחדש.
לאורך כל ההופעה ניכר ובלט השילוב התרבותי, המוזיקלי והתנועתי בין המזרח והמערב. אך אין ספק שכאשר יעל ולירון עלו לבמה כדי לרקוד את הריקוד "עאיישה", החיבור היה מובהק וברור. עאיישה הוא שיר פופולארי קצבי המיטיב לייצג את העירוב בין ריקודי בטן מזרחיים למערב. את הכוריאוגרפיה יצרו יעל ולירון , ואת התלבושת המיוחדת-חצאית עטלף, עיצבה לירון בן יעקוב. התלבושת הופכת חלק מהריקוד, הרקדניות מתעטפות בה ונוצר דימוי מעניין לצעיף המסורתי שבו משתמשות רקדניות ריקודי בטן.
חלקו השלשי והאחרון של המופע, לקט טרייבל צועני, הורכב משלושה קטעים שזרמו כנהר של אנרגיה, חן, חושניות וכוח נשי בשיאו. אחד הקטעים ששמו "תרנגולות", הוא קטע קומי מאוד תיאטרלי שמלגלג מעט על שבט הנשים, על הרכילות ועל הגינונים הנשיים. זהו קטע מבדר של הומור נשי עצמי.
המופע נחתם בתשואות ממושכות כשהקהל האוהד והנלהב נעמד על רגליו, מודה לסיגל, יעל, לירון ואיליה שהביאו לבמה ערב שונה ומעורר חושים, ומהפכה בתפישה המקובלת שלנו ביחס למופעים של ריקודי בטן.
