"את הערב חתם דואט מופתי אמיתי של נעה דר, הוותיקה והמנוסה בשלוש היוצרות. "חיבוק מתוק יותר" בביצועם של שירה רינות ועודד גרף. הדואט חשף ראייה כוריאוגרפית מגובשת מאוד, שלמה, ברעיונות ובמשפטים המתחברים זה לזה בטבעיות. שני הרקדנים נפלאים בעוצמה שהעניקו לתנועה שדר יצרה עבורם. הם, בנפרד או במצורף, יצרו זוגיות בעלת מגוון עשיר - מרכות מבע ועד לכוחניות אלימה."
צבי גורן אתר "הבמה", 13.4.2004.
" הדואט מלא תשוקה, פחד וכמו תמיד בעבודותיה מאוד אפל. הדואט הבוגר והחכם שיצרה מעניק לערב סיום אופטימי ומרגש"
גלעד רייך, "גלובס". 23.3.2004
“In Dar's turn, her maturity proved advantageous. Although all three choreographers deployed a similar vocabulary, Dar used a higher degree of detailing and finesse. She better paced the energies on stage, and exposed more intricate relationships of a greater scope. It was her talent, experience and craftsmanship that won the evening.”
Ora Brafman , “Jerusalem Post”
ארניקה
לאחר שיצרה את "טטריס", מופע הבוחן דפוסים חברתיים באמצעות יחסים הנוצרים בין קהל למופיעים – נעה דר מתרכזת ב"ארניקה" בעולם אישי דחוס ועשיר. זאת רטרוספקטיבה לשפת התנועה הייחודית של דר, דרכה היא בוחנת ניגוד ודמיון בתכנים של עולם פנימי וביחס המשתנה שלו לעולם הסובב אותו .המופע ארניקה אוסף ומציג 17 קטעי סולו קצרים באורכי זמן של 1 עד 5 דקות, שנוצרו במהלכו של כמעט עשור. במופע משתתפות מלבד נעה דר, רקדניות שעובדות אתה תקופה ארוכה: מיכל מועלם שחוזרת להופיע בארץ לאחר שנים בהן רקדה אצל הכוריאוגרפית סאשה וולץ בברלין, והרקדנית שירה רינות שהתבלטה כרקדנית בעבודותיה הקודמות של דר. למופע מצטרף המוסיקאי אורי פרוסט שמנגן בגיטרה המחוברת למחשב. פרוסט יצר מוסיקה גם לעבודות קודמות שלה: "בארץ שחורה, שחורה" (פסטיבל ישראל, 2003) ול"טטריס" (פסטיבל עכו, 2006). קטעי הסולו המרכיבים את המופע לקוחים מתוך היצירות "גיד אכילס" (הרמת מסך, 1999), "מוזר" (הרמת מסך 2000), "מוסיקה ע"פ המים" (בהזמנת התזמורת הקאמרית הקיבוצית, 2006) ו"ארניקה" שנוצר עבור פסטיבל ישראל, 2007.

צילום: תמר לם
עיתונות:
"מחול מרתק ומרגש. מופע שהוא מרפא לנפש הצופה ."צבי גורן, "אתר הבמה"
"ארניקה", מצטיין בשפת גוף כובשת, ביצועים יפהפיים ומוזיקה סוחפת." גבי אלדור, " עכבר העיר און ליין"
"ארניקה", יצירתה החדשה של נעה דר, היא מחרוזת של ריקודי סולו יפהפיים שיש בהם עידון ובגרות אמנותית "רות אשל, "הארץ"